אודות

גם לאמא מותר לעשות חיים!

סיימתי את שנות הטיפש-עשרה הפרועות שלי ( ואני באמת מכוונת לזה) ואחריי שהספקתי להתחתן להפוך לאמא ולהתגרש וכל זה ליפני שחגגתי יום הולדת 30, אני מוצאת את עצמי מחפשת את הזהות שלי בתוך כול זה כאישה. כולנו מחכות לגיל 40 כציון דרך בכול הקשור למיניות הנשית, אבל מה קורה איתנו עד אז ?

אין מספיק התייחוסת לשנים שבין ילדה לאישה בשלה, לשלבים הראשונים שלנו בעולם ההורות ורצון להמשיך ולהיות ולהיתפס חברה ובעייני החצי השני שלנו לא רק בתור אם מניקה, אלא בתור אישה סקסית חושנית ומהממת.

אז בתוך כול המבוך הזה שכולו ניסוי וטעיה, אני מחליטה לדבר בקול על דברים שהרוב יגידו שהשתיקה יפה להם. למה? כי זה תקופה מהדימה לא פחות הזו שקדמה לה וזו שעתידה לבוא, זו תקופה שאנחנו מוצאות את עצמנו לרוב בסטוס חדש, עם תפקיד חדש במבנה המשפחתי שתופס כול כך הרבה מהזהות שלנו שיתר החלקים נדחקים לפינה או נעלים כלא היו .. מחכים להם להבטחות של גיל 40 הנועז בשקט. אנחנו מפספסות את הנשיות שלנו שרק מתחילה באמת לקבל צורה בשנים האלה, את הדרייב לחוויות חדשות, את האהבה העצמית שמגיעה לרוב דווקא בשנים האילו- לא חבל?

בכול גיל, בכול שלב בחיים בכול מיבנה של מערכת זוגית שלא תיהיה אנחנו עדיין נשים, יצורים מיניים שלימדו אותנו לחיות לפי נורמות חברתיות קדומות (בחורה מבית לטוב צריכה להיות יפה ולתשוק הרבה? תודה לך שרית חדד!! ), והגיע הזמן שפשוט נמצא את עצמנו בכול המסגרות האילה כמי שאנחנו רוצות להיות ונרגיש כמו שאנחנו יודעות שאנחנו ראיות להרגיש עם עצמנו !

%d בלוגרים אהבו את זה: